<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן קי"ד</h1>
<h2>דף קיב.</h2>
דין גבינות כל זמן שלא נרחצו מחמת מלחן והן לחים חשיב כרותח. וכן בשר בעודו לח. אבל יבשים לא. גבינות שנמלחו אחר עשייתן, כמו שרגילין למולחן כל זמן שלא נרחצו ממנו, נראה לרבי דהרי הן מליח כרותח דאינו נאכל מחמת מלחו. ובדידי הוה עובדא שנטף הציר של גבינות מלוחות על [בשר מליח]. ושאלתי רבי בטורייש מהו להשים אותם בתבשיל. כי קליפתן חשיבא כקליפה בעלמא. והתירם רבי. מתוך דבריו משמע דהוי (דרותח) [כרותח] אע"ג דשמע מר"ת שלא היה רוצה לחושבן אין נאכלין מחמת מלחן מ"מ מלוחין הן יפה כמליחה [של] קדירה. אבל כשעלו מן הרחיצה מקץ חמשה ימים, שרגילות לרוחצם מאותה מליחה, שוב אינו כרותח. ודוקא בשר וגבינה בעודם מלוחים ובעודם לחים חשובה מליחתם כרותח. אבל כשהם בימי החורף אינו אומר רבי דמליחתו הוי כרותח ולא יכנס דבר הנוגע בהם מחמת חוזק המלח. אבל אם חוזרים ומתלחלחים על ידי מים אחר שיבשו יכול להיות דשייך לומר במליחתו דהוי כרותח מחמת שאינו נאכל מחמת מלחו.
